בפעם הראשונה שראינו את ליאור שוב שיפשפנו את העיניים. גם בשביל לבדוק אם מה שראינו אכן קרה וגם בשביל למחות את דמעות ההתרגשות הקטנות שניקוו ברשתית העין. אתם יודעים, אנחנו אנשים מבוגרים והכל… .
ליאור שוב היא יוצרת טוטאלית במלוא מובן המילה. היא חיה ונושמת ולועסת ומחבקת ויורקת את היצירה ממנה החוצה. היא מכשפת את הבמה בדיוק כמו שהיא מכשפת את קרנות הרחוב. היא משתמשת במנעד הקולי המיוחד שלה, נעה בתנועות קרקסיות מופלאות, מצחיקה בטירוף ומוציאה מכל מיני כלי נגינה שבכלל לא ידעו שהם כלי נגינה קולות מופלאים. (כמו הקטע עם השקית ניילון).
לאורך כל המפגש/מופע שוב קשובה: לעצמה, לקהל, לסביבה. המפגש איתה הוא מסע ספונטני. נטוע בהווה ומושפע מכל מה שקורה מסביב. בדיוק בגלל זה כל מופע שלה הוא יחיד ומיוחד ובדיוק כמו פתיתי שלג, אין שנים זהים בעולם כולו.
ביקשנו שתבואו למופע עד כמה שאפשר, נטולי ציפיות. שמתם מבטחכם בנו, בה וקיבלתם חוויה ייחודית. בסופה, ככל הנראה, המילים שכתבנו כאן נשמעות לכם לפתע הגיוניות….

 

שעת פתיחת הדלתות - כחצי שעה לפני תחילת המופע

 הישיבה במקום היא ישיבה אלטרנטיבית. מקומות הישיבה אינם מסומנים