אתה זוכר את היום שבו איבדת סופית את התקווה? זוכרת את הרגע שבו מצאת אהבה? זוכרת את הטיול שבו איבדנו לגמרי את הדרך? זוכרים איך מצאנו בז פצוע בטיול לצפון? זוכר את הלילה שבו אבדו הבתולין?

בכל יום אנחנו מאבדים משהו. זה יכול להיות ארנק או משקפיים שנמצאים אחרי שלוש שניות של חיפוש, וזו יכולה להיות תחושה, מחשבה או זיכרון, שנעלמים לתמיד בתהום הנשייה. בכל יום אנחנו גם מוצאים משהו. שטר של 100 שקל שאבד למישהו ברחוב או תובנה חדשה, אדם שלא הכרנו, יכולת שאנחנו מגלים בעצמנו בפעם הראשונה.

ללילה אחד, בטקס עכשווי שמבוסס על מנהג עתיק יומין שאבד, נערוך יחד ספירת מלאי ציבורית של מחלקת האבידות והמציאות המודרנית. בגן הסוס, בפינה האינטימית והשקטה שבלב הכרך הסואן, נבדוק יחד מה איבדנו ומה מצאנו. מה אנחנו לא מוכנים להפסיק לחפש ואת מה היינו שמחים לאבד לתמיד.

את הטקס החדש שנע על הגבול שבין המצאה, שחזור, משחק ומציאות, מובילים אהוד ורדי ומיכל ואעקנין (האמנית שהביאה לנו את וידויים, טוקטוק וההיפך מחי). במהלכו יעלו בזו אחר זה, לכל אורך הערב, דוברים מכל הגילאים והרקעים שיספרו לנו על כל מה שאיבדו ועל כל מה שמצאו. בואו להקשיב, לדרוש ולהשיב. ואם תמצאו לנכון, תוכלו גם להתיישב בשולחנות שיוצבו בצד הבמה עם זר מוחלט ולהחליף איתו את האבידות והמציאות שלכם.  

מצאתי מבוסס על אבן הטוען, שעל פי המסורת שאבדה, ניצבה במקום גבוה בירושלים ובני ישראל היו עולים אליה בכדי להחליף ביניהם אבידות ומציאות. הטקס שלנו מבקש להשיב לירושלים אבן, כותל אם תרצו, שבו אנחנו יכולים לחפש ולהשיב את כל מה שאיבדנו. איש מול רעהו, בלי התערבות עליונה ובלי להסתמך על מוסדות המדינה ובלי כל צפייה לתמורה.

הכניסה חופשית, אתם מוזמנים להצטרף בכל שלב של הערב

 

טקסים חדשים נוספים:

 

לרוץ בים

חלומות פאר

פעולה פשוטה

יוצרים: אהוד ורדי ומיכל ואעקנין
עיצוב: דניאל נחמיאס
טקס מסכם: חנן בן סימון
תודה לרבה תמר אלעד אפלבאום מקהילת ציון על ההשראה ועל הנחת אבן הפינה לטקס
ניהול אמנותי טקסים חדשים: מיכל ואעקנין
הפקה: עומר אלשיך