נקודת המוצא לפרויקט היתה ההנחה כי הליכה, כאקט של התבוננות עצמית ורפלקסיה על הסביבה, מאפשרת מרחב שבו אנשים מקהילות שונות יכולים ליצור קשרים משמעותיים ולדמיין עתיד שהוא מעבר למציאות הקיימת. מסע בדרך לשלם היה ניסיון להיפרד מהיומיום הצרכני והעמלני למשך שבוע אחד, ולפנות זמן ומקום ליצירת אלטרנטיבה המתקיימת בשולי הכביש המהיר לירושלים.

מסע בדרך לשלם לא היה רק מסע של הליכה. הוא היה גם מסע של יצירה. בקשנו מהאמנים ליצור עבודה השואבת מתוך הפרקטיקה האמנותית-חברתית ולקיים אותה במהלך המסע. עבודה מילולית או פרפורמטיבית, פעולה הקשורה ליום יום של המסע או אירוע חד פעמי, אקט שיתופי או אוטונומי. עבודה שנוצרה לפני תחילת המסע והוצגה במהלכו, או פעולה הנרקמת תוך כדי צעידה. השאלה המנחה שעמדה בבסיס היצירה האמנותית היא כיצד הפרקטיקה האישית של האמן יכולה להאיר ולהוסיף לרעיונות שהמסע בדרך לשלם בעצם קיומו, בקש לחקור. במילים אחרות, יצירה במסגרת של קבוצה תוך כדי תנועה, המציגה ובוחנת את הדרכים אל השלם.

מסע בדרך לשלם לא היה רק מסע של הליכה ויצירה. אלא גם פעולה שתהתה על משמעותה תוך כדי עשייה. המסע, כשלם, היה גם יצירה דוקומנטלית - יצירה שמתקיימת בתחומי רשת האינטרנט, ששודרה בשידור חי ורצוף לאתר ייעודי וכללה תיעוד של העבודות המתקיימות במסע, שיחות, הווי, היכרות עם המשתתפים, רגעי יצירה, עניין ומתח לצד רגעי שעמום ומנוחה - יצירה שמאתגרת את ההבחנות הסבירות בין אמנות וחיים. קבוצת היוצרים שקיימה את המסע בדרך לשלם צעדה כך שהפעולה-יצירה האמנותית היתה למעשה גם רצועת שידור בתוכנית מציאות מסוג אחר: חד פעמית או יום יומית, שהתכתבה עם פעולת התיעוד או התנכרה אליה, פתתה את הצופים או כוונה רק אל חברי הקהילה.

המסע הסתיים במאהל בירושלים, בו הציגו המשתתפים במסע את היצירות שנוצרו במהלכו.