עזבו טורקים, בריטים, הולנדים, דורות אחורה של מזרח ומערב, עדות ועמים שאכלסו את העיר הזאת כל השנים. תנו לנו ליום אחד את מה שזוקק פה מכל ההשפעות האלו: מישהו עירוני, הררי, אנטי-טרנדי, אנטי-עדתי. מישהו שגאה בירושלמיות שלו, גם אם הוא גר בתל-אביב; גאה באוכל שלו, גם כשזה אוכל ללא ייחוס וללא יומרות; גאה בקבוצת הכדורגל שלו, גם אם היא בליגה א'. זה עמית אהרנסון.

אהרנסון, עיתונאי ובלוגר עם רזומה מגוון שנע מדסק החוץ של גלי צה"ל לפינת אוכל בתכנית של גיא פינס, הוא רק בן 31, כך שמכונת הזמן הנוסטלגית שלו לא נוסעת רחוק: ימי התיכון שלו התרחשו בתפר שבין המאה העשרים למאה הנוכחית. ומה שהיא שמעלה זה את הזיכרונות הבאים: לילות חמישי של שתייה מוגברת ובסופם הליכות שיכורות ברגל ממרכז העיר לבית בתלפיות; רגעים מתסכלים באצטדיון טדי של הפועל ירושלים מאבדת את עצמה לדעת תחת הנהלה כושלת בליגות הנמוכות; ושריצה כמעט יומיומית בדיינר/בר הריפ-רף ז"ל, בפסאז' שבין רח' הלל לרח' שמאי.

הריפ-רף איפשר לילדים כמו אהרנסון וחבריו ולחלום: על מרכז עיר אמיתי ופועם, על קבוצת כדורגל נורמלית ומלהיבה, על אוכל מנחם ופונקציונלי שאוהדי כדורגל נלהבים אוכלים במרכז-עיר אמיתי אחרי משחק. למשל סנדביץ' ה-BLT – בייקון-חסה-עגבניות עם רוטב לבן מסתורי, הכריך שזיקק בשביל אהרונסון את המקום, והתקופה, והחלומות.

כמעט עשור וחצי אחרי כן אפשר לומר על החלומות האלה שכמו כל דבר בחיים – You win some, you lose some. הריפ-רף גווע וקרס ביחד עם מרכז העיר כולו, שהתרוקן והפך לחור שחור של חפירות ולכלוך, עד שלאחרונה החזיר לעצמו קצת עדנת בילויים באזור השוק. הפועל ירושלים התדרדרה לרמות ביזיון כל כך קשות עד שאלפים מאוהדיה, ביניהם אהרונסון, הקימו את הפועל קטמון ירושלים, שמספקת בשנים האחרונות הרבה התלהבות וגאווה. סנדביץ' עם בייקון, לעומת זאת, יותר ויותר קשה למצוא בירושלים.

גם כשהוזמן אהרנסון להתארח באוטואוכל, הרעיון המקורי שלו לשחזר את ה-BLT התנגש חזיתית בקיר הפלדה הכשר שהעמידה הבירוקרטיה העירונית בפני יוזמי הפרויקט. אז הוא וגרניט יצרו ביחד את האלטרנטיבה הקרובה ביותר.

להלן מרכיבי הסנדביץ' שהוגדר בטיקר הרץ על הגג של האוטואוכל, "נקודת מפגש המדויקת בין ארוחת בוקר אנגלית לסנדביץ' שיכורים של אוהדי כדורגל": שתי פרוסות רבועות של לחם שחור פשוט, שביניהן שתי נקניקיות שמנמנות, צ'יפס שטוחים ופריכים, פטריות מטוגנות, פלפל חריף למי שרוצה, פרוסת עגבניה טרייה, עלה חסה, ורוטב לבן שהורכב ממיונז, רוטב HP, וטבסקו. עם כל המרכיבים בפנים, פרוסות הלחם נדחסות בכוח זו אל זו ומוגשות בתוך נייר עבה. בצד הוגש סלט מלפפונים מרענן, והשתייה שהותאמה לרוח אצטדיוני הכדורגל היתה טרופית ענבים. המוזיקה שבחר אהרונסון נעה מ"הנביא יחזקאל הוא בומבה של נביא" ועד להמנון עם החריזה הנפלאה בגמישותה: "הפועל ירושלים, את לי בת, את לי אֵם, הפועל ירושלים, הפועל ירושלֵם."

זה היה הסנדביץ' הקשה ביותר לאכילה שאני זוכר מזה זמן רב. למעשה, אני לא זוכר כזה דבר מלבד פיתה עמוסה מדי שנקרעת לגמרי. הדרך היחידה להתמודד עם זה היא לשבת, לפשק רגליים רחב כדי שהטפטופים הבלתי נמנעים ינחתו ארצה, להחזיק טוב טוב משני הצדדים, להכין ערימת מפיות בהיכון, ולאכול בטכניקה דינמית שמאגפת את הסנדביץ' מכל צדדיו בו-זמנית. זה דורש מיומנות, אך למרבה השמחה מיומנות מהסוג הזה יש לי בשפע.

היה טוב! המרכיבים הרבים הפתיעו בכל ביס ממקום אחר: הצ'יפס הפריכים והחמימים, טבעות הפלפל החריף, הרוטב הלבן, אפילו החסה. הלחם והנקניקיות הקנויים קצת הדאיגו מראש אבל עמדו היטב במשימה ובסופו של דבר התאימו – הרי מראש ההתכווננות היתה לפשוט ולבסיסי (יכולתי אפילו לציין בקטנוניות שבמסעדות הפועלים הבריטיות לא שמעו על עגבניה וחסה טריים, אבל האמת היא שהם הוסיפו המון, אז אני לא מציין את זה).

אהרנסון, במבט חולמני ומודאג משהו ובחולצת הפועל קטמון מתחת לחלוק הטבחים של מחניודה, היה מרוצה בסופו של דבר: אמנם הוא לא קיבל בייקון, ולא אישור להציב את האוטואוכל ברחוב רחל אמנו, איפה שפעם היה אצטדיון קטמון המקורי, וגם משחק הסטנגה המתוכנן לצד האוטו לא יצא אל הפועל. אבל את המחוות והכבוד שלו הוא הצליח להעביר יפה אל שלוש מאות הלקוחות המרוצים: מחוות לריפ-רף, ולאוהדי כדורגל שיכורים, ולארוחת הבוקר הבריטית, ולהפועל, ולחיבה הירושלמית לפחממה-בתוך-פחממה (בתדריך לצוות קישר אהרונסון בין הצ'יפס בלחם לאורז בפיתה של רחמו). אפילו הלוקיישן שנבחר בסוף, רחבת הסינמטק, הוא סוג של מחווה לשריד מאותה נקודה בזמן שאהרונסון כיוון אליה, של ירושלים חילונית, תרבותית, כמעט נורמלית, שמנסה להמשיך להתקיים מתחת לעננים.

סנדוויץ' פועלים/  עמית אהרונסון

4 מנות

מה צריכים

8 פרוסות לחם לבן (מומלץ לחם קסטן מרובע)

8 נקניקיות מהסוג האהוב עליכם (אנחנו אוהבים עגל)

1 בצל סגול, פרוס דק

1 חבילת פטריות שמפיניון, פרוסות 

1 תפוח אדמה, פרוס דק

4 עלי חסה אייסברג

2 עגבניות, פרוסות

1 כף חרדל

שמן צמחי, לטיגון

למיונז מתובל

6 כפות מיונז

כפית רוטב HP

כמה טיפות טבסקו

מעט פפריקה מעושנת

מלח, לפי הטעם

פלפל שחור, לפי הטעם

מה עושים

1. להכנת המיונז המתובל, מניחים בקערה קטנה את המיונז, רוטבHP  וכמה טיפות טבסקו. מתבלים בפפריקה מעושנת, מלח ופלפל לפי הטעם. טועמים ואם צריך מתקנים תיבול. את המיונז שומרים במקרר עד לשימוש.
2. להכנת תפוחי האדמה, מחממים סיר עם שמן לטיגון עמוק. כשהשמן חם (180 מעלות) מטגנים את פרוסות תפוח האדמה עד שהן זהובות ופריכות. מעבירים לצלחת מרופדת בנייר סופג ומתבלים במלח.

3. מחממים מחבת עם מעט שמן זית. כשהשמן חם מוסיפים ½ מפרוסות הבצל ומטגנים עד שהן הופכות שקופות. מוסיפים את הפטריות ומטגנים להזהבה. מתבלים במלח ופלפל, לפי הטעם ושומרים בצד.
4. מרתיחים סיר עם מעט מים. מוסיפים את הנקניקיות ומבשלים מעל אש בינונית כ-20 דקות. מסננים.
5. מחממים מחבת כבדה עם מעט שמן. כשהמחבת חמה מניחים את הנקניקיות וצורבים אותן כהוגן.
6. להרכבת הסנדוויץ', מורחים על פרוסת לחם שכבה נדיבה של חרדל ועל פרוסה נוספת מורחים את המיונז המתובל. מניחים מעל עלה חסה, פרוסת עגבניה, תפוח אדמה מטוגן, בצל חי, פטריות מטוגנות ו-2 נקניקיות (הסדר לא ממש משנה), סוגרים את הסנדוויץ' ובולסים בתיאבון.

* מומלץ עם בירה קרה, או טרופית לילדים שבינינו