הסוס הדומם דהר על רקע נוף חומות העיר העתיקה, במרחב חייו הטבעי זה אלפי שנים - על סְפָר המדבר. קול צעדיו הזכיר זמנים של לפני פיח המכוניות, קול דהרה שלצד היותו סמל לסמכות, שלטון ומלחמה, הוא גם ייצוג רומנטי לחירות ולפראות מחשבה.

רגלי הסוס שדהר על הגג היו שברי שעתוקים לפסלים יווניים ורומאיים מהמאה ה-17, שנעשו במוזיאון הלובר בפריז. השימוש המחודש באובייקטים קיימים ובעלי ערך כחלק ממנגנון מכני פשוט, עורר תחושה של יחס ברוטלי המסכן את הפסלים העתיקים. פעולה זו הדהדה ִאיקוֹנוְֹקָלאזם - השחתת פסלים ממניעים דתיים או פוליטיים, פעולה ברברית שמהותה ניתוץ אמונות ודעות.

הצבת העבודה בירושלים אל מול העיר העתיקה, עיר אשר לממצאים מן העבר חשיבות קריטית ביצירת סיפורה, עסקה בניסיון להפעיל מחדש את העבר, כדי למצוא את אותן אמונות הניתנות לניתוץ. בעוד סוס הוא סוס הוא סוס, דגל הוא בד המתבדר ברוח והנוף הוא קו מתאר של עיר זה אלפי שנים, מה שנתון לשינוי הוא הנרטיב הלאומי. 

"דהרה", שהוצג ב-2018 במסגרת תערוכת "מעל ומעבר", ניסה לספר את השלם דרך החלק, לטשטש את ההפרדה בין קודש לחול, בין שביר לנצחי, בין ברברי למתורבת, בין חי לדומם.

רגלי הסוס הושאלו מאוסף הרייקס-אקדמי באמסטרדם
מפה: מתוך מחקר מפות קונראד שיק על מפות ירושלים של קרל פרדינאנט זימרמאן. מתוך אוסף המכון הגרמני אוונגליסטי ירושלים
מנגנונים: סטפן קודרנה, עודד רימון, קייס רידי